שבע שנים עמלתי עלייך,
שבע שנים לא קלות, מתישות.
שבע שנים נלחמתי עלייך,
ועיניי מדמעות יבשות.

שבע שנים... וחלפו לי ביעף,
דהרו בעיניי כימים אחדים
באהבתי אותך, גם אם היה לי
קשה בהינף גרזניי הכבדים.

ובתום שבע שנות עבודה מייגעת
ציפיתי לך ככלה לתשורה.
דבר אחד רק שכחתי לדעת:
הצעירה לא יתנו לי לפני הבכירה.

וכך עמלתי שבע כפליים,
תחילה עם גרון חנוק מדמעות,
אחר אחוז אמוק, חרוץ שבעתיים,
הכל על מנת ובך גם לזכות.

שבע ושבע, ארבע עשרה יחד,
ארבע עשרה שנות עמל מאתגר,
שנים שירדו לטמיון ולפחת,
כי היום מתחתנת את עם אחר.

שבע שנים אני לא בכיתי,
ועוד שבע שנים שלאחר הדחייה...
והיום מחדש דמעותיי גיליתי.
במרמה המרה כל עיני בוכייה.