|
מבעד לשמי המערב
נעו צללי הערב
צמרות עצים ברקמת הלילה
סלעי הנפש הרדומה.
מכונת האהבה הרוסית
לטשה במיתרי הרגש
עולמות הדעת קמלו על קנם
שדות בוערים בזהב.
כחול משחיר ברעד
הקור הלוחש בצורה
מעינות עמוקים של רהב
כנפי פרפרים של אור.
היא יושבת במקום הנכון
עיניים אפלות כוכבים
גבישים זכים של זמן
מעטרים ברפאי הדרך.
|
|
|
מי שאוהב יותר
מדי, לא יודע
לאהוב מספיק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.