|
בוהק מחטי השכחה
שעת השינה הגדולה
המקום בו איבדנו את עצמנו
תמונות בשחור ולבן.
אישה ילד משפחה
החיוך שורט בעור
תפרים מתוקי רעד
הספינה מחליקה על פני המים.
עיקשת הייתה הרוח
עוגנים עמוקי זמן
מיתרים מטוהרי זיכרון
הפחד חושף בקירות הדעת.
מבט חטוף על טרופת המילים
מצולות אפלות ים
אין בנו ממש
לובן קצף הגלים.
|
|
|
התנ"ך זה סיפור
על איך ששמו
אלוהים שעושים
כל מה שהוא אומר
וכשהוא צריך
לנוחיות אז כולם
שמחים וכשיש לו
"צב" (עצירות)
אז קוראים לזה
בצורת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.