ופתאום אני רוצה ללכת ממך
ולא להביט
ולא לזכור
שבעצם היינו דומים

פתאום משועממת
כל כך הרבה רוך
שאין בי

לתת לשנינו וקודם לעצמי
על הרגעים שלא הייתי מאושרת בהם
פחות מסופקת
וצריכה כמו לעצום עיניים למילים של איזה גבר
ולהקשיב טוב יותר לבועז שאמר
"יכאב לך בסוף היום"
וצדק


לעצום עיניים לעץ התמרים שלא הניב אותם
ואז לשקר
כשתגיד דברים
פתאום לגור ביחד ניראה לי חסר אחיזה
מבקשת בשפה שאתה לא אומר
קצת חמלה.
אל תחפור לי בגישה, היא כאן על מנת לחלוף
על מנת להתחלף
אז בוא נלך מהרגע הזה
ששוב נחשף בפניי הגהנום שלי
העיוות אל מול האנשים
צריכה להגיד את שמי
אך שמי אינו נהיר לי
וברצוני לברוח


אז בוא נהיה מעליך.
אתה לא באמת תהיה
אל תיתן נוכחות לדמות הזו
שבכח מנסה לעגן את עצמה
נשמט מעצמינו
לא נהיה הדבר הברור, המוגדר
נתקלף
נתרופף


אין לי שפה ומישהו עזב אותי בלי שרציתי
במסיבת יום הולדת ומתאים לי כל כך ללדת
את הזמן שיבוא ולא אוכל לאתר צבע לבן
בועה של מימן
גהנום ייעלם
בתולות ים ירקדו

רוצה שאני אגיד לך את האמת?
אבל אולי זה לא יראה לך.
אני לא באמת כאן.
רק עושה את עצמי
ואיזה שקר שאני לא מאתרת נפרס על גבי השמיים.
מדבר של הצלחות
נוחל רק אויר קפוא בתוך בועות
אז קח אותי מישם
והראה לי בית.
ולמד אותי לשיר את השיר היחיד
שאני יודעת