|
הסימנים שעל העור
דוהים שכבות-שכבות
דקות.
כמה כבר אפשר לבכות.
כמה כבר
אפשר
לכאוב - את מה שלא?
הזמן שלו
וודאי עובר אחרת.
כך
הסימנים, שלא אשכח,
דוהים לאט
במחי תקוות:
העור מחלים
שכבות-שכבות. |
|
|
זה שאני כותב את
הסלוגנים הכי
שנונים,
הכי מצחיקים
הכי נוקבים
הכי מקוריים
הכי פילוסופיים
הכי איכותיים
והכי טובים,
זה עושה אותי
ליוצר נערץ בבמה
או שבעצם איש לא
מכיר אותי?
יגאל עמיר,
מגלומן מיתמם,
לא מבין מה
רוצים ממנו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.