|
הסימנים שעל העור
דוהים שכבות-שכבות
דקות.
כמה כבר אפשר לבכות.
כמה כבר
אפשר
לכאוב - את מה שלא?
הזמן שלו
וודאי עובר אחרת.
כך
הסימנים, שלא אשכח,
דוהים לאט
במחי תקוות:
העור מחלים
שכבות-שכבות. |
|
|
תגידו, אם אני
אכתוב סיפור על
זה שאלוהים הוא
ילדה כושית
ושאני אונס אותה
ואז ניהיה נאצי,
זה יהיה מספיק
פרובוקטיבי?
ואם אני אכתוב
את זה בלי
פיסוק? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.