הפסקתי לחשוב עליך.
הפסקתי לתכנן.
כל חווייה שדמיינתי איתך,
נשטפה כמו דמעה בגשם.
וזה מאד מעודד
לשבת ולכתוב
מילים שבראש
שנשמעות ממש בקול רם,
כאילו מישהו אומר דבריו,
וזאת לא אני.
לא אני נבחרה
להיות לנצח אהובתך,
השקרים שאפו לאמיתות,
והכל התבדה
כשרגש הקנאה
הצליח להשתחרר.
וזה מוזר
שככה מרגיש.
אני לא אכאיב לעצמי
בזה שאהיה איתך.
כי כנראה שאין נצח,
וכל רגש משתנה
בהתאם לתגובה.
תפסיק גם אתה
להיכנס למחשבותיי,
להזות כל מגע
כשבעצם אתה מוותר על השפיות.
הפסקתי לגרום לך לרצות,
לא הכל כמו בסרטים,
ואפשר להמשיך
בתשוקה וירטואלית,
כי גם ככה המציאות בדויה
ולא פעם
נתת לי להרגיש
נאהבת,
לפני שראיתי אותך,
משתולל בממטרות,
דוקר עוד דשא,
חופשי ומאושר
כמו ילד קטן.
זו לא אהבה,
אולי בלי מילים,
תנסה לשכוח
מראות וזוועות
כשעוד נותר כך לחיות,
בלי חשיבה,
ובלי רוח שאיתך,
מכתיבה לך דמעות
פשוט תבחר
עם מי אתה רוצה להיות.
כי הפסקתי לחלום,
והפסקתי לתכנן,
עד שיבוא,
שאתה תבוא או שהוא,
והכל יהיה בסדר. |