אני עדיין בוכה מדי לילה.
מתעטף בשמיכה ובוכה לכרית,
עד שכבר נעצמות העיניים,
בוכה אגלי דמע מלוחים ומרים.
כבר שכחתי על מה הבכי.
פשוט באות הדמעות וזולגות,
וכל המחשבות שפקדו על הדרך -
לאדרת סמויה הן נארגות.
בקולי האילם פונה לרקיע,
במבט מלא כיסופים ובדידות,
ממלמל דבר-מה בשפתיים בלי ניע.
כשנרדם, בעיניי עוד טריה הרטיבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.