אחרי שתסיים לכבוש גבעות זרים
תתפנה לראות שאין בגבעה זרה מזור, לפצע הזה: נ.ג.
מאתיים ארבעים וארבע, צקלגית שכזו - יש רק אחת, לכל הוזה.
עלכן, חגרתי שוב אפוד הערב, והוצאתי את מיטב צבעי
המלחמה שלי. אהובה יקרה, אצייר אותך הערב
על בדים גדולים. על עננים גבוהים. מה לא אעשה
כדי שתקומי. אפשוט מדים - לא גבר
לא אישה.
שכמוך, ראיתי כבר בילדותי. בטיולים שנתיים
מדריך היה מסביר: תל בנוי שכבות-שכבות.
לא דמיינתי אז, שיגיע יום ואנסה לכבוש לי גבעה, רק כדי
שצבאותיי ייכבשוה ממני בחזרה. קרב כיבוש עוקב
קרב נסיגה. וחוזר חלילה. חוזר
חלילה. נקודה, קו, נקודה.
אהביני הלילה, צקלג, אין בי
כוחות הערב לתכסיסים. למשחקי מילים. הערב
אני רווי כאבים.

קומי מן הארץ רוח. הסירי את הצל הזה
מבד הקנבס. תני לי
הערב, להילחם במפולש. לחוש ברטיבות. תני לי
הלילה להירטב, תני לי לטעום הערב מלח.
תני לי, או ששוב אכשל בניסיון לקחת בכוח.
אהובה יקרה, אצייר אותך הערב
על בדים גדולים. על עננים גבוהים.
הערב, האוקיינוס צועק - צקלגה! מי ייתן
ויום אחד
לא אחזור.

ימי צקלג - רומן של ס. יזהר