|
מי שלא מאזין לקונכייה
לא ישמע את הים.
מקומה שלישית בתל אביב הבנויה
ריחו כבר כמעט נעלם.
ואני צריכה את הים קרוב
להשקות את מה שחסר בי.
ואני צריכה קונכייה לאהוב
כדי לחלום שעוד ייעצר בי
הדופק, והמים ייכנסו.
באופק שמים בפיח כוסו.
העיניים עצומות.
הן לחות כבר מבפנים.
במנגינות רדומות
הן מחיות את הפנים.
לא אפחד. אתנחם ברכות
ואכנס לתוך קונכייה.
לא צריך מזל. צריך רק לשוט
בתוך תל אביב הבנויה. |
|
|
-אמא, תקני לי
במה!
-אבל רק אתמול
קניתי לך במה!
-אז מה? את לא
מעודכנת? הבמה
הזאת כבר פאסה
לגמרי! אני רוצה
במה חדשה! לכולם
יש.
-ואם כולם יקפצו
מהגג, גם אתה
תקפוץ?
-לא.
עוד דו שיח מרתק
בין אפרוח ורוד
לאמו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.