עשני
אישה שלך,
ראייתך,
נושאת פחדיך ברחמי.
צוף איתי מעל ימים שקועים
כמו ספינה טרופה
בלב אנוש.
נשק שפתיי השסועות
ועשה עימי אהבה
ביומי הראשון
בו אלמד
לסלוח.
(קבל אותי כמפוצלת
ואני אלמד לקבל אותי
שלמה.)
אנחם בך שניות
ללא מנוח
בהן נפשך
מבקשת לשתוק.
היה לי צלי,
מקלט גבי
מפניי השמש
(למען יראו וייראו).
ברך בי על ראשי
הזקוף
וקשור רגליי
כשאנסה לברוח.
אמצא בך מפלט
לקללות העבר
ואמלט
מקללותיי
שלי.
מקום מבטח אהיה
לך
כאשר אשא בקרביי
גוויתך הדועכת.
אינני מפחדת עוד
לתלות מעוזי
בזרועותיך הרפויות
עדי תזרח
אפלתי.
רחם עליי,
כי חטאתי לפניך.
29.9.09
(מעתה ועד עולם,
מאין יבוא עזרי?)
(ראייתך- מלשון לראות
לתלות- מלשון תלות) |