אירנה קון / עת הרחמים |
מוריד את התריסים עדי האדן
ומכבה את האורות שעוד דולקים.
בעת הזו רוצה להיות אני שוב נער
ושוב להיות שלך כבזמנים הרחוקים.
בעת הרחמים נגלית לעין
דמותך העזובה והנודדת,
ושוב אני מרגיש בחום גופך.
ושוב אני מרגיש, אנחנו שניים
לרגע קט, עד שהדמות שלך תלך.
בעת הרחמים אני סוגר עיניים,
מוריד את הריסים עדי העור
ומכבה את הערגות הבוערות.
בעת הזו דמעות שוטפות לי לחיים...
וגם אחרי העת הזו לא נגמרות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|