מתקפל שוב לתוך הפינה הקטנה בראש
אם תראה אותה שוב, אם לא
היא הולכת את דרכה ברגליים יחפות
השמש מכתימה אותה בכתום
כשהיא מביטה אל האופק ורואה את הדם שוקע
בוער בעורקיה
רגליים יחפות מוכתמות באדמה
על שדה רחב כמו עולם, היא לא ממהרת
היא מאמינה בחיים אחרי המוות
היא מאמינה כבר בכל
נשימה אחרונה, גוף קמל
לאן הלכת ומתי תשוב
רוח מחליקה על פני המים
במעמקים שנתת בי
מלחשים לי סודות, ומי האיש
שאליו אני קורא.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.