תאר לעצמך חיים אחרים, חיים בהם אין את אשליית ההבדלים בין
הגזעים השונים...

תאר לעצמך עולם, בו התחרויות הן אך ורק לשם הבדיקה-העצמית שלך
את עצמך, כדי שתוכל לחזק את עצמך ולהיטיב עם עצמך, ואין בהן
לראות את המתחרה בך, כפחות ממך, או מסוכן לך. תחרויות בהן
המתחרה איננו יריב, איננו אוייב, וגם אם המתחרה ינצח, תחושותיך
כלפיו יהיו של הוקרה, על הבדיקה העצמית, שעשה הוא, ועל כל שלמד
למען עצמו...

תאר לעצמך משפחות שלמות, בהן ההורים משבחים ילדים על מעשיהם,
על הצלחותיהם, על שהילדים עשו את שההורים ביקשו מהם. תאר
לעצמך, שהורה יגיד לילד 'תודה, שעשית.', ולא ישמעו עוד קולות
צעקות וויכוחים של ילדים המסרבים לעשות, כיוון שאינם מוערכים
כראוי... ובכלל, תאר לעצמך, שאנשים ילמדו להעריך זה את הטוב,
שבזה, במקום לשפוט על פי צבע, צורה, לבוש ורכילות מכוערת.

תאר לעצמך עולם של אהבה... עולם של חיוך נעים, שאנשים זרים
ירימו ראשם, בעוברך לצידם ברחוב, ויברכו אותך בברכת-שלום...

תאר לעצמך עולם אחר, עולם בו אחרים מביטים בך בגובה העיניים,
בלי לחקור מה יש, או מה אין לך...

תאר לעצמך עולם ללא שינאה, או טינה, אלא עולם של קבלה, כשאחד
מקבל את האחר ולומד מחוויותיו, הן הטובות יותר, והן הטובות
פחות, ובמקום לשמור כעס בליבו, הוא ינצור את השיעור, וימשיך
בחייו-בדרכו מאושר.

תאר לעצמך חיים בלי אנשים, שמשחקים על מצפונך, או בכל אופן
מנסים...

תאר לעצמך חיים בלי כבלים, אלא חיים חופשיים, כשהאחריות
ואמונתך הן בחירתך שלך...
תאר לעצמך חיים בהם תהייה חופשי באמת להיות אתה!

תאר לעצמך עולם, בו הדרך היחידה להגדיר אותך היא השם
ושם-המשפחה שלך, וכל השאר... אינו אלא תוצר לוואי, כמו להגיד
שפלוני עושה עריכת-דין, ואלמוני עושה עבודה משרדית...

תאר לעצמך עולם שלו, חיים של שלוה, כשהכל זורם, כמו מי הנחל,
הזורם אל הים...

תאר לעצמך, שאיש יותר לא יעקם פרצופו מולך, אם אינך ממלא את
הליכות הדת...

כן, תאר לעצמך, שאתה יוצא-דופן, פשוט טיפוס אחר, אך בכל זאת
מקבלים אותך בחיבה ובחום, ובלי שיפוט, ומודדים את טוב ליבך,
ולא בודקים את אמונתך, בגדיך, מצבך הבריאותי, ו/או את חשבון
הבנק שלך...

תאר לעצמך, שבכל העולם יחיו אנשים על-פי האמירה: "אדם באמונתו
ילך, ואת הטוב בעיניו יעשה."

תבין, רק שתי נקודות בחיים שלנו הן בטוחות, ועדיין אינן ידועות
לנו, ושתיהן סוף...!

הבט בנקודה הראשונה, הלידה - לעולם אין לדעת מתי בדיוק זו
תתבצע, אם נניח לטבע לעשות את שלו. כן, הלידה היא סוף ההריון,
סוף העוברות שלך...

הבט בנקודה השניה, המוות - לעולם אין לדעת מתי זה יקרה, או אם
יקרה זה בקלות, או אם יבוא זה, לאחר סבל קשה...

... ואין לנו מושג, אם יהיה המרחק ביניהן ארוך, או קצר...

אז למה לא לחיות, כאילו אין מחר.

לחיות, כאילו לא היה עבר.

לחיות כל רגע בפני עצמו, וליהנות מכל רגע בנפרד.

אינך יכול לדעת מתי יסתיימו החיים האלה, שקיבלת, אז למה לבזבז
אותם על קינאה, שינאה, טינה, עריכת משפטי שווא, וכעסים? - למה
לא להניח את אלה בצד? - חייך עלולים להיות קצרים, מכדי שיהיה
לך זמן לטפל בכל אלה וגם ליהנות מהם. איש אינו חי לנצח!

חשוב את אשר ברצונך לחשוב,

תן לליבך לכוון אותך אל האושר שלך,

לך בדרך-החיים שלך,

האמן באשר תאמין,

כבד את האחר באשר הוא,

דע להעריך את היות האחר בקירבתך,

הנח לאחר לחשוב את שהוא חושב,

הנח לליבו של בינך לכוון אותו אל האושר שלו,

הנח לבינך ללכת בדרך שלו,

הנח לו להאמין באשר יאמין,

הגדר עצמך כרצונך,

אך אל תנסה להגדיר אחרים.

עכשיו כשעשית כל זה וחיית על-פי האמירה: "אדם באמונתו יחיה,
ואת הטוב בעיניו יעשה." אמור לי, האם אינך זוכה לכבוד
מסביבתך?!

הנח לי לחיות את חיי בדרכי,

אל תצעק, הנח לי להקשיב ללב שלי ואל תנסה לשחק על המצפון שלי,
כי רגשותיי הם אמונתי.

הנח לי להגדיר את עצמי כרצוני, כי אני היא היחידה, היודעת מי
ומה אני ומעל הכל, אם תכבד אותי, אכבד אותך,

אך אם בגדיי, צבע עורי, צורת שיערי, ביתי וכל דבר אחר אשר לי,
הינם מקור לביקורת ממך ו/או לשיפוט שלך, ארחק ממך, כמו הייתי
בורחת מאש בשדה קוצים.

מוקדש לאחד והיחיד, שהיה ואיננו עוד, לסבא שלי שמעון-חיים
אזולאי ז"ל, שזו הייתה דרך-החיים שלו, והוא היה אדם נפלא, טוב
ומיטיב.