הימים ימי בראשית
הכל חדש ותמים
בגן צמחו עצים ושיחים
ובניהם נהרות של מים זכים.

הימים ימי שפל ועצבות
ונפש אדם אינה בקרבו
רק צפור, ערצב ויחמור
ולב הגן דומע ועצוב.

והנה החול נטה לזוז
ומתוכו אדם החל לצוץ
בראשו עיניים ואוזניים
ובחלציו אין עלים כזית.

שוטט האדם וביומו שעמום
בקש מבוראו שימצא לו עסוק
ומיד הונפו אזמל ומאכלת
ונבראה אשה מצלעו הכואבת.

וביום ההוא משתה גדול
הוזמנו נהרות וצפור גן עדן
ואתם התגנב הנחש המסוכן
שזחל על גחונו והיה מנומס.

אכלו ושתו עד פקעה קיבתם
ויין פטישים שתו עד שוכרה
הנחש הערום באשה חמד
ופתה את גופה בצבר שבשל.

והיא הפתיה ברשתו נפלה
ראתה כי טוב הנחש ההולל
שבליל פוקד גופה המתענה
עד נחש מתפגר והיא תתאבל.

כשפקחה עיניה מולה נצב
אדם ערום וגופו דרוך ומוצק
ובלהט יצריו הכה בגופה ותגל
עד תחשוב כי הנחש שב ומהתל.