על הכר ראש ילד נם
בחוצות שוב מיילל התן
הלבנה אורה תתן בשחור
נם הגן נם גם הדרור,
ופתאום רוחות עזות של סתיו
על הזגוגיות רד גשם קר
הרחוב המה, געש פתאום
כמו תם קיץ ובא הקור.
על השביל אני הולך ושר
מנגינה לכבוד גשמי הסתיו
סנוניות עפות הם לאי שם
והמולה בליל תשרור,
ופתאום שככו רוחות הסתיו
ריח האדמה עולה וצף
שב הליל לשכון ברחוב
ושוב השקט שב לשלוט.
באוויר ריח העשן נמהל
בריחות יסמין ועשב בר
שב השקט וכבש לילו
שב הרחוב לקדמותו,
ופתאום דממה ועצב רב
קול הסתיו שב ונעלם
כסערה דרוכה בליל הקרב
וממתינה היא לאורו של יום.
|
