כל שרידי בניך
עטורי התהילה
מסמטאות החושך
חומקים אל התפלה,
אני ניצב בפתח
מקשיב לשירתם
האל בי בוטח
ושלחני לשומרם.
הם צצים אחד אחד
ראשם גלוי לאל
עת יכנסו אל התפילה
כיפה ראשם תצל,
בלבם הניצוץ שוכן
מאז ימי הצר
להיכל יתנו לבם
בגשם, חום וקור.
לא שומעים את הגבאי
מכריז על בוא סליחות
תפילתם היא חרישית
פן יתעורר הגוי,
ממרום מלאך משקיף
מאזין לתפילתם
פוקד עלי שלא אחריש
ואפקח עיני מזר.
מתוך האודים העשנים
שרדו הם בגולה
כוחם אזל ואין פוקדים
את שער האומה,
בימי סליחות ותחנונים
הלב בקרבם ידמע
אמן עונים במסתרים
פן תפילתם תישמע.
|
