הלכתי אחריה כמו עיוור
עד שנפלתי לבאר,
ועד שקמתי, וחזרתי
חץ בלב, ישר קיבלתי.

אך לא אכחיש,שגם
אני בה, לא מעט,פגעתי.
האשמתי, וביקרתי
טחנתי, וחפרתי.

עכשיו מוטל שוכב
פצוע רע לי וכואב,
וכל הזמן אני חושב
מה היא מרגישה בלב.

האם היא מצטערת
או שמא מתחרטת,
אך אני עדיין חש
שאותי, היא רק דוקרת.

אני עוד לא אומר נואש
אומר לכם זאת,בלי חשש
הלב עדיין לא ויתר,
רוצה אותה ולא יותר.

זה אמנם נשמע מוזר
כשהכל כה מנוכר,
אבל מתוך האפילה
אולי תצא תקווה גדולה.