בצפת,
הכול זורם
לאט.
לאט יורדות
טיפות הגשם.
ובאטיות מכוונת
בורחים
מפניהן.
הכול כה
אטי.
בתי הכנסת
מרגיעים אותך:
"לא תשנה כאן
דבר"

כאן לומדים את
מסתרי הקיום
כבר מאות בשנים
כמו שלומדים תמונת
אהובה רחוקה.

דבר לא ישנה
את צפת.
עיר של אהבה נכזבת.
כאן כל אחד עוד מקווה
אולי עוד יגיע
המשיח, האהוב
הן הבטיח, הן אמר
"מארעא דגליל"

"הוא אהב אותי"
מתעקשת העיר
ועשה כאן נסים, להוכיח
פה למד הרב קארו מפי המלאך
ובית כנסת זה הוטס מספרד ---

ובין בתי הכנסת העתיקים
והציפייה
התמידית,
ליד רחוב בר יוחאי
בסמטת המשיח
עוד מחכה רוחה
של סבתא יוכבד,
וריח שני ספלי הקפה
שנהגה להכין
עוד נישא באוויר
לאט.





------------------------------------------------------------------------------------
סמטת המשיח - סמטה בצפת בה גרה "סבתא יוכבד" עד שנפטרה. "סבתא
יוכבד" נהגה לשבת בפתח הסמטה מדי יום, ולחכות למשיח, אשר, כך
האמינה, יעבור דרך הסמטה שלה. מספרים כי "סבתא יוכבד" נהגה
להכין מדי יום שני ספלי קפה - לה ולמשיח.