לא מנסה לשאוף להרבה,
לא ליותר מדיי - לפחות לא כאן.
השאיפה הכי גדולה שלי היא פשוט לעבור את זה בשלום.
משתדלת לא להתמרד, גם אם זה הכי טבעי בשבילי.
משתדלת לא להתחמק, למרות שתמיד קל להתחיל.
מצטנפת בתוך-תוכי, שומרת עליי. מסתכלת הלאה אל האופק ומנסה
לשקוע במחשבות עמוקות, להפסיק לחשוש ולברוח מהן.
אני רוצה להסתכל הלאה ולדעת מה העתיד יביא, להתעלם מהפארנויה
ולחייך.
יודעת שכרגע אין לי אפשרות
לשאוף להרבה, צריך רק למצוא דרך לשרוד בלי להשאיר את החיוך כבן
ערובה מאחור.
פתאום יש הרבה דברים שאי אפשר לדבר עליהם עם האנשים הנכונים,
ואני רק מתבלבלת כמו טובעת, נסחפת אל מים עמוקים.
כבר שנתיים מחכה,
כי בקרוב מתחילים חיים חדשים, ואולי אצליח להתמודד, לא להתמרד,
לשמור על עצמי ולבחור נכון.

אני רוצה להסתכל הלאה ולראות שיש לי שליטה על חיי, לי ולא
לאחרים שלא אכפת להם. להתעלם מהפארנויה ולחייך.