איציק פרדקין / עיניים |
ובשקט נדיר אני צף.
בעיניים סדוקות ונושף את האושר
ונשבר לרסיסי הלבד.
בעיניים ריקות שואף את האושר
והצחוק מסתובב ונרטב.
ובשקט, כאב בחזה, ונסגר
ובצחוק מתדרדר, ולרגע הוזה אותי שר.
איך הפחד שואף מהאושר
שטיפה לטיפה מתדלדל.
איך אתם לא רואים שהאושר
חדיר כמו עשן מתגלגל?
איך אתם לא רואים שאני
לא נמצא בגנים של פרחים
שנכלאתי בתוך הזכוכית מרצון
אם לא הם, מי יהיו לי אחים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|