שוב נא מן הכפור,
מן האגם התחתון,
שוב נא אליי.
אל מציאות מגואלת בדם,
רד מעל,
מהעל הכי שחור בעולם,
בו הכל מוכר.

בתנופה אחת רכה, מושיט,
קח ואל תסרב להגיד תודה,
חבילה עוברת מיד ליד.
ובזמן שעבר, אני ואתה זהים.

איך השפתיים נפגשות,
איך הרגליים מתקפלות
והשקט לא עושה לנו טוב.
יד אחת ויד שנייה,
יוצרות רק אשליה גדולה,
במקום בו השתיקה מכונסת אל עצמה,
אתה תיקח אותי לממלכה היקרה לך.

יד אחת ויד שנייה,
ננטשות בלי הכרה,
עד למקום בו יש אהבה,
עד לאין סוף הרגשה,
נותרו ידיים זרות
והרגלים שנויים במחלוקת
של הבטחות.

קליפת האכזבה מכסה את הקרה
וליבך הלבין מעודף נשימה,
יד אחת ואחת נוספת,
שתיים של אהבה אהובה ומלאה,
שרק רוצה שיבחינו בה.

זעקתי היא התשובה הכי כנה
למצוקותייך, ידיים זרות נשלחות
מתוך ראשך ובאחת מהן תקוותך
היחידה לחיים מחוץ לאימה.
ואנשים ששואלים מדוע,
צריכים לדעת שהתשובה בגוף השאלה.

5/4/08