עברה שנה. עברה שנה ולא יכולתי או רציתי להעביר זאת בשתיקה.
יש דברים שלוקחים אותם כמובן מאליו, עד שהם נלקחים ממך. הם
נלקחים, ומאותו רגע הכל נכנס לפרופורציות- הציון הגרוע במבחן,
העבודה השוחקת עם המנהלת המעצבנת, הבחור ההוא שהזיכרון שלו
עושה קצת צביטה בלב- הכל נהיה שולי ולא חשוב כשאומרים לך שאתה
חולה. כשרופאים חמורי סבר מסתובבים סביבך יום וליל עם מסיכות
ומדברים במונחים רפואיים שאתה לא מבין. כשאתה מבין שאתה מאושפז
בחדר בידוד לא כתוצאה מאיזו קומבינה, אלא כי אתה בסיכון גבוה.
כשבכל פעם כשהרופאים מדברים לידך ומציינים את הגיל שלך- אתה
נזכר שהיומולדת שלך ממש קרוב ותוהה אם תזכה לחגוג אותו, אם
תזכה להגיע לגיל הזה שבכזאת קלות ויהירות עגלת אליו כבר.
כשהבדיקות שלך חוזרות עם הכותרת הדרמטית "תוצאות פאניקה".
כשאמא שלך מתמוטטת בחדר של הרופא. כשאחותך מחזיקה לך את היד
בעוד שחופרים לך עם מחט במקומות שבחיים לא חשבת שאפשר ומכאיבים
לך כמו שמעולם לא הכאיבו. כשאומרים לך שאתה בריא אבל שלושה
שבועות אחרי מחזירים אותך לבידוד ואתה מבין שהדרך להחלמה ארוכה
משחשבת.
השנה שלי כללה אינספור ביקורים בבי"ח ובדיקות. היא גרמה לי
להבין מהו חוסר פרטיות ברמות הכי עמוקות שלו. היא הייתה קשה,
מתסכלת, כואבת, מפחידה ועמוסה, אבל יחד עם זאת, היא כללה גם
לימודים מסוגים שונים, התפתחות וגדילה. במשך ימי האשפוז למדתי
לשים את מה שמסביב על MUTE ולהסתכל רק פנימה, כי בסופו של דבר-
שם נמצאות התשובות שכל אחד מאיתנו צריך. זו הייתה שנה גדושת
חוויות, תורמת, מעצבת, מקדמת, ובאופן אבסורדי, אני חושבת, השנה
הטובה ביותר שהייתה לי אי פעם.
זו הייתה מתנה. היא לימדה אותי שיעור שהייתי זקוקה לו בשביל
שאדע לחיות את החיים שלי בצורה הטובה ביותר שאוכל. בזכות המתנה
הזו אני מעריכה את הבריאות שלי, את החיים שלי, את הגוף שלי
ולרגע לא שוכחת את החשיבות שלהם. בזכות המתנה הזו הכרתי אדם
שכל מילה שאבחר לתאר אותו בה, לא תעשה עמו חסד.
לפני שנה בדיוק, לא האמנתי שאהיה במקום שאני נמצאת בו היום,
ועל כך אני אסירת תודה. |
