אמצע הלילה ואני קמה מוקדם מחר.
אמצע הלילה ואני צריכה לישון.
אמצע הלילה ואני עייפה.
אמצע הלילה אבל מתחשק לי לכתוב. לא כתבתי הרבה זמן ואני חושבת
שכל טיפת כישרון, אם הייתה שם מלכתחילה, התייבשה בי בחודשים
הארוכים שלא כתבתי דבר.
אמצע הלילה ואני טרודה במחשבות.
אמצע הלילה ואני כועסת על המחשבות שעוברות לי בראש.
אמצע הלילה ואני רוצה שתקרא את זה.
אמצע הלילה ואני משכנעת את עצמי לא להיות פרנואידית.
אמצע הלילה ואני לא מצליחה.
אמצע הלילה ואני מאבקת זכרונות ישנים.
אמצע הלילה ואני מלאת ציפיות.
אמצע הלילה ויש לי תקוות.
אמצע הלילה ובא לי לכתוב משהו טוב, מרגש, מהלב.
משהו מוצלח על התקופה שעוברת עליי, שמציבה הרבה קשיים ומאלצת
אותי להתמודד ולהיות חזקה- גם כשאני לא.
משהו שאוכל לקרוא בעוד חודשים מעכשיו ולחשוב- וואו איזו נהדרת
אני, אילו תובנות היו לי כבר אז.
אבל אין לי.
זאת תקופה קשה, ואני נאחזת בציפורניים כדי להילחם, כדי להמשיך,
כדי למצוא את ההומור גם בזה. משתדלת לא לחשוב על למה זה קורה
לי ולהתמקד בכל מה שקיבלתי והפקתי מהמצב הזה- והפקתי.
אני כן מודה על כל זה ועל השינויים שחלו בי, פשוט יש רגעים
שנמאס לי. נמאס להילחם, נמאס לשמור על מצב רוח טוב כי אין לי
כרגע את "הפריבילגיה" להיות עצובה, נמאס לי להגיד שיהיה בסדר
למי ששואל, נמאס לי להסביר מה זה נוטרופילים, נמאס לי משתי
הנקודות בגב התחתון שלי שמזכירות לי את שני הימים הכי קשים
שעברתי, נמאס לי לחיות באי ודאות, נמאס לי שדוקרים אותי כל
יומיים ונמאס לי מהמבטים של כולם.

אני בוחרת בטוב, אני בוחרת להבריא.
יש בי כוחות עצומים, אני רק צריכה לקחת מספיק אוויר.

אמצע הלילה וברקע מתנגנת פיונה אפל.
אמצע הלילה ופתאום כבר אין לי חשק לישון.
אמצע הלילה ומתסכלות אותי השאלות שמתרוצצות לי בראש.
אמצע הלילה ואני חושבת שאני צריכה ללמוד לסמוך על חברים יותר.
אמצע הלילה ואני מתרגשת מהחלטות שקיבלתי.
אמצע הלילה ויש לי ערימת בגדים עצומה על המיטה אז אני תקועה
מול המחשב עם המשפטים חסרי הסדר האלו שבטח רק אני אמצא בהם
הגיון, אמצא בהם את עצמי.
אמצע הלילה ואני חושבת עליו ולא עליך.
אמצע הלילה ואני מבינה איזו התקדמות עשיתי בחודשים האחרונים.
אמצע הלילה ואני שמחה שלא שלחתי את המכתב.
אמצע הלילה ואני גאה בעצמי.
אמצע הלילה ובתוך כל הרעש מצאתי בעצמי שקט וחוזק פנימי שלא
ידעתי שקיים.
אמצע הלילה ואני כותבת ומרגישה יותר טוב.
אמצע הלילה ואופטימיות ושלווה פתאום תפסו בחזרה את מקומן
בתוכי.

אני יודעת שזה יהיה בסדר.