מתחת לגבר שאני
ולאישה,
תחת צילו של נטע
זר ומשתלט
רחוק, אי שם בקדם-
הכרה, הולכת ונפרטת
תנועה גועשת, מתגעשת
סערה.

ידיעה קשה מתנפנפת ברוח, קדם-
סערה, הנה היא מגיעה.
צילו של עץ מסתיר שמש
כבדה ועייפה, כבדה ועייפה
ההכרה מיטשטשת, נסוגה
כבדה ועייפה, כבדה ועייפה

משהו צעיר בועט
נקודה, קו, נקודה.
משהו חדש דורש -
הכרה, הזרה, הכרה:

קסיוס, פתח פיך
בלע את האוקיינוס
הטבע האוניות
כשאשוב אליך, ענוד קולות קוקו
שלא אזהה פנייך עוד.

"בן-אנוש - עשה שקדם-הכרותיך תגדלנה לסערות.
רק כך, תכיר בקדם-סערותיך."