גברת סמית', גברת סמית'
מתחת לשמלה הפרחונית
מסתתרת מגיפה,
היא חופרת את דרכה
אל תוך לבי.

הו, גברת סמית'
אני מפחד, כן, מפחד ממך
זו בעיה?
אני יודע, כמו כולן
שגם את יכולה,
שאת רוצחת לבבות בהזמנה
את מחסלת אכזבות שקטה
מאיימת לחנוק אותי
באהבה.

ואת יודעת, גברת סמית'
שזו ממש בושה?
כמעט פלישה,
הוצאתי כבר צו הרחקה
עכשיו אני שמור בתוך ראשי
זה בונקר מחשבתי,
החיילים בפיקודי תפסו שליטה...
זה אולי נראה לך קר
אבל היי, לפחות אני לא נפגע.

כן, גברת סמית'
אם תתקרבי, אני אירה בחזרה
זה שטח מלחמה,
אל תנסי לפרוץ את החומה
כשאת בקרב, תדעי, אין נימוסים
אל תתפתי להסתנן אל בין הביצורים,
כי גם רוצחים, בשר ודם הם
גם הם מדממים
אז אם תפלי, אל תצפי
למסכת ייסורים
כי אין בי עוד מקום,
כי אין...
אני לא אחראי על השברים.