התסכול כה חזק
שהוא הורג את היצירה
הוא הורג את הכתיבה ואת השיר.
אני מתחיל לכתוב
ולא נרגע.
הוא רק מתגבר
ומתגבר
הכול מונע על ידיו
המעשים
המחשבות
הדיבור.
הבעיה אתו
שהוא לא מגיע
לפיצוץ
הפחד ממנו
הוא
שהוא ייחלש
לצפצוף
צריך לספק
למהר
לפני שהוא ייעלם
אם זה יקרה
תמיד
יישאר בי
משהו רעב
משהו שלא סופק
אם הוא יתגבר
הוא ישתק אותי
ויאכל אותי
אני אהיה לחלק ממנו
לא הוא
חלק ממני
זהו מצב טוב
מצב שאני לא בשליטה
אני אהיה לילד המטופל על ידו
אני לא אצטרך לדאוג לו יותר
הוא ידאג לי
הוא יוביל אותי
הוא ייקח אותי.
יותר אני לא אשאיר
שירים בלתי גמורים,
יותר אני לא אגיד:
את השיר הזה
יסיימו חברים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.