הכה את  התקליטיה


אנשים נתקעים
כמו תקליט.
אותו משפט
אותה התנהגות
אותו דפוס חשיבה.
יש לי חברים,
ששנים
אנו מנהלים את אותה השיחה.
אין התקדמות,
אין נסיגה.
הכאב הוא רצון
לעבור לשיר הבא.
המילים אותו הדבר,
המנגינה לא משתנה.
אתה מרגיש עייפות,
מתי השיר הבא?
מרגיש את הייאוש,
מתי השיר הבא?
יותר ויותר
הופכים חסרי אונים.
יותר ויותר,
תלויים באחרים.
הלב כואב,
אך כאבם משתק.
בשיחה אתם
אתה שר את שירם.
אתה רוצה לנער,
אך אין את מי.
אתה רוצה לנער,
אך אין את מי.
לפעמים אתה אומר:
מה עם השיר שלי?
הם יסכימו אתך,
אך רק עוד שיר אחד.
כשהמוות מגיע,
זה גם סוף הצד.
אין מי שיהפוך,
אתה נמצא לבד.