אדם מקפץ על הבמה ורוקד
גופו מתנועע כצמרת העץ
בה הרוח תכה ועלעלים תטלטל
כך הוא קופץ ומרקד.
הזעה ממצחו על לחיו זולגת
עיניו יוקדות כאש ולהבה
סומק פניו כצבע הורד
אדום כיין, כדם.
מבוקר עד ערב ירקוד הוא ללחם
הבמה היא ביתו האחר
אם זה גורלו, של רקדן כה ידוע
מוטב לו כי לא ייוולד.
משחר עד ליל ירקוד בלי מנוח
ירקוד הוא בחום ובצל
חייו של הרקדן משתנים ללא הרף
ויש כי בטנו, מרעב תזדעק.
הוא פעם למעלה ופעם למטה
גופו כנחש מתפתל
מתי כבר ישבות מלרקוד וינוח
כי תש כוחו ורגלו תדדה.
רקדן אלמוני, מהבמה יורד הוא
גופו רצוץ, עיף ובא בימים
ישכב תחת עץ, ובצלו ינוח
יביט לאחור, וייבכה.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 80/3 שייכות ל- shulibangi |
