אסתר גרינברג / שינבט |
נבלעת אל תוך חריצים מאובקים והולכת לישון.
בניסיון להעירה הריקנות מצליפה בי, חושפת פנים שעייפו מהכל.
ואולי האוויר שבחוץ ינקה את מעט הפינות שנותרו עוד חיות
והרוח יביא עימו צבעים וריחות ויניח מכחול בידי וייתן השראה
ויעיף האבק שיבש עד נורא ויחשוף אז פנים עוד מעט עייפות,
אך עם זיק במבט שינבט,
שינבט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|