|
הזמן כחילזון ענק
עוטף בנו ריריות חנק
המילים כנייר מרשרש
שקופות אלי אור.
אתה רוקם את בגדיך
מאדמת הארץ הטובה
עוטה את עורות ביכורייך
לרהב המאכלת הקרה.
יש והימים חולפים בבוהק
קוים של שמש דוממה
צירי הרוח בעלים
מניפות של נצץ כוכבים.
אדוות על פני המים
נושפות בנו חיים
אנחנו קמלים והולכים
מבעד לעינית העדשה.
|
|
|
באתי ולא
הייתם,
הלכתי תיכף
אשוב
המשיח. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.