|
הזמן כחילזון ענק
עוטף בנו ריריות חנק
המילים כנייר מרשרש
שקופות אלי אור.
אתה רוקם את בגדיך
מאדמת הארץ הטובה
עוטה את עורות ביכורייך
לרהב המאכלת הקרה.
יש והימים חולפים בבוהק
קוים של שמש דוממה
צירי הרוח בעלים
מניפות של נצץ כוכבים.
אדוות על פני המים
נושפות בנו חיים
אנחנו קמלים והולכים
מבעד לעינית העדשה.
|
|
|
לפעמים אני
מאמין באלוהים
ולפעמים אלוהים
מאמין בי.
בשני המקרים זה
סימן מלמעלה
שהמצב הוא מצב
של יאוש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.