הייתי ילד, שקיבל מתנה, נפשי ללבי כרוח לסערה.
ובמערבולת רוחות,משב ילדים
יצאתי לשחק עם הכבשים שרק בקבוצות הם משחקים
אך מעודף דחף חידה נשאבתי לעצמי
אך התמימות והשעמום טלטלו נפשי שוב ושוב.
ואז,שאלתי את הרועים,
אנא ממכם ,ספרו נא לי על תשוקה ועל ימים
כי דיי מיציתי עד תום את משחקי הכבשים.
ציחקקו הרועים איזה ילד תמים חושב יוכל את הזמן להאיץ,
עניתי בחוצפה, שאלוני כל חידה ואם אפתור אז תהיה לנו הסכמה.
שאלו הרועים הרבה שאלות, על כולן פתרתי ואף הוספתי חלום,
לכן הסכימו הרועים ללמדני חטאים,
הם סיפרו לי, שלהם מותר כי הם התמים המתים ואני,
עלי רק את התחושה להפנים ולמחוק מעליי תמונות וצורות יצרים
ואם זאת לא הפנים, לרועה ללא כבשים התהפך בבוא הימים,
התגלמות הרוע שה-ה' התחלפה לה לפנים.
את חטאת נעוריי מתוודה היום, זוכר חסד נעורים שכה מתוק,
אין צלקת הכל ברור פתאום, מתנת ההווה היא חסד מרום
משיב הרוח ומוריד הגשם מבשר ניצחון האור. |