נדמה שהעולם
מאבד מעצמו.
עם השנים החולפות,
אמונתו פוחתת,
עת כיפות הקרח נמסות,
מצטמקות.

דובי הקוטב
לא נוסעים במכוניות.
הם שוחים.
ובאין קרקע קרה,
לבנה,
אשר תאפשר
קמעה מנוחה,
גופם הקטיפתי המותש,
ישוט,
אל מותם המתקרב.

נדמה שהעולם
מאבד מעצמו.
עת אט אט
אך בעקשנות,
כל חלקה ברה
של טבע,
מנוצלת, מאוכלת.

בעזרת הטכנולוגיה,
נברא יערות חשובים, (Ne-Vare)
המבריאים כל חי.
בזכות התעשייה,
לא נפקח עין,
העין עצלה.
וכימיקלים מסוכנים,
סופם בים,
מרעילים, וסביבותיהם,
גיא ההריגה.

נדמה שהעולם
מאבד מעצמו.
שמא אנחנו
מאבדים אותו?