אימי הייתה מביאה נדלים
בצנצנות זכוכית שנראה. החיים
כמו במעבדת ביולוגיה היו.
אחר כך הייתה משחררת
בחורשה "הגדולה" מאחורי הבית,
שם הילדים היו משחקים מחבואים
מפני הזמן, מפני הורים ומגע זכוכית.
זו הייתה ארץ חירות
אני זוכר, ראיתי
אותם מבעד החלון.
שם היו שוחקים בהיחבא,
גומעים כל נשימה, משתכרים
מצריבת הארס, המלהט
בבשרם ומחשלם, מרגילם לכמוסה
מעלה בעינם אט אט דוק של זכוכית.
אימי כמו נדל בזכוכית
חסרת מנוחה.
לא פעם בשוכבי לישון טפטפה ארס
כמו הייתה שרה לי
כיצד ננטשה כבר
פעם וכיצד לא תיתן לחיים
להתפרע שנית. היא אינה אוהבת את ניחוח
הארס, מתנגדת להסתגל
ולנו מראה נדלים
בצנצנות זכוכית, מזהירה.
כך גדלתי צמא לחיים
מחפש מטמון במערת שרצים
מחפש אהבה כמו עקיצת דבורה
משחק מחבואים בחורשה "הקטנה",
מפני הזמן, מפני עצמי ומגע זכוכית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.