בשמיים שטו להם עננים, רעננים ויחפים עד היכן שהעין רואה. כל
היום ירד גשם ועכשיו החליט להפסיק. רק עננים, רק רוח. אני
בן-זונה אם לא בא לי סיגריה עכשיו. אבל אסור לעשן פה, לא בכפר
הנוער המזוין הזה, על כל המדריכים שהם סוהרים וכל החניכים שהם
אסירים. בלעתי לפני איזה רבע-שעה כדור נגד דיכאון, עכשיו קל לי
יותר, אבל לא לגמרי. המבחנים שהיו לי, בהתחלה עוד נאבקתי
עליהם. אבל לאט כל חומר הלימוד התחיל להציף אותי ואני החלטתי
שאני שם זין. מי צריך בגרות. אני אהיה סופר מזוין מפורסם ועל
הזין שלי כל הבגרויות. זה מה שחשבתי, בזה הייתי משוכנע. בודד
היה לי כשנטע לא הייתה פה. נטע חיי, נטע נשמתי. נשארתי תקוע
בתוך חומות של ייסורים וגמרתי בלבי ש-רק היא תוכל להוציא אותי
משם. אבל עכשיו היא רחוקה ממני, נטע שלי.

אז אמרתי לעצמי לעשות מעשה, והלכתי למועדון לראות טלוויזיה. שם
ישב שרגא והקפיץ את הזין שלו ימינה ושמאלה. אמרתי לו "מה יש
לך, שרגא." והוא הצביע על הטלוויזיה ואמר "תראה איזו חתיכה."
ובאמת הייתה חתיכה אחת בלונדינית ש-ירתה ברעים. היה לה שם -
פאמלה אנדרסן או אנדרסון או משהו כזה. הסתכלתי על שרגא צוחק
ומקפיץ את הזין שלו ימינה ושמאלה ואמרתי לעצמי: כשאבדתי,
אבדתי. הפשלתי את המכנסיים וקיפצתי גם אני את הזין מצד לצד,
ככה כל הסרט עד שהוא נגמר. אבל קרה שבאמצע באה אחת מיכל לראות
מה יש בטלוויזיה. ראתה אותנו מקפיצים, צרחה, ויצאה. לנו לא היה
אכפת.

אחר-כך באתי לחבר הטוב ביותר שלי, אלימלך, אמרתי לו בצד בשקט
"בוא נתרחק מ-פה, נעשן קצת." הוא הסכים ואנחנו התרחקנו
מהקבוצה. רחוק ליד ה-פרות, חבילות השעורה והטרקטורים, הוצאתי
סיגריה ונתתי לו. גם אני שמתי אחת ב-פה ושנינו הדלקנו. דרך
העשן ראינו הכול ברור יותר. ראינו את זה כמו להביט דרך אוויר.
ראינו פשוט שהכול סתם, פשוט סתם. אז דיברנו על זה, מילים סתם.

אלימלך אמר שהבאסה זה כשמתרגלים לסיגריות, אז הן לא עושות לך
כלום. רק קורה כשאתה לא מעשן, אז אתה מקבל קריז.
אלימלך אמר שהוא זיין פעם את מישל פייפר. אני אמרתי לו שזיינתי
את ג'וליה רוברטס. אלימלך אמר שזיין את נב קמבל. אמרתי לו
שזיינתי את קייטי הולמס. הוא אמר שהוא זיין את ריצ'ארד גיר.
צחקתי ואמרתי שזיינתי את בראד פיט. הוא שאל איך היה, אמרתי
עשר.
אלימלך אמר ככה לפי סדר: "אני לא אתחתן לעולם." וגם "אני לעולם
לא אביא ילדים." וגם "אני לעולם לא אהיה זקן." שאלתי איך זה,
הוא אמר שבגלל זה הוא יתחיל לעשן קבוע כשייצא מהפנימייה. מי
שמעשן לא מספיק להזדקן. סבא שלו עישן ומת בגיל 65.
אחר-כך פרה אחת התחילה לחרבן. החרא שלה ריחף לכל עבר כי כשפרה
מיוחמת מחרבנת החרא שלה צף. אז הסתלקנו משם והלכנו קצת בכביש
למושב הישן. אלימלך אמר לי שפעם היו פה קרבות עזים בין הערבים
ליהודים, והלוואי שהוא היה נולד כשזה קרה, "כי משעמם עכשיו,"
סיכם.

גמרנו לעשן להפעם וחזרנו לקבוצה. נהיה קר וירדו טיפות קטנות של
גשם. אלימלך הלך לדוג זיון ואני נכנסתי לחדר והסתכלתי על
הפוסטר שלי שתלוי על הקיר. זו הייתה בחורה עם הגב למצלמה, מנסה
לכסות עצמה בקושי בסדין. כל התחת שלה היה חשוף. משום-מה
אם-הבית והמדריך חשבו שזה לא נורא.

למחרת אם-הבית העירה אותי. "מה יש לך? עוד פעם נרדמת עם
בגדים?" חייכתי בהתנצלות. היא העירה גם את אשר חברי לחדר
והלכה. הסתכלתי סביבי סהרורי ובחצי עין. אשר קם מהמיטה וגם הוא
הסתכל סביבו. "קשה, קשה לקום בבוקר." הוא הפטיר. לא עניתי לו.
הוא קם בפיג'מה הפרחונית שלו שתמיד הצחיקה אותי ופתח את הארון
להחליף בגדים. "אתה לא צריך להחליף בגדים, אה?" אמר בנימה
עייפה ומבודחת.
"כנראה שלא." אמרתי, כי לא היה לי משהו אחר להגיד.
הוא חייך והתחיל להתלבש ואני קמתי מהמיטה ונעלתי נעליים.

את השעתיים הראשונות בבית-הספר, בין שמונה לעשר, העברתי
בדיכאון גמור. המורה לכימיה שלבשה מפות שולחן בתור צעיפים
העבירה כל מיני אותיות לועזיות על הלוח וביניהם קווים. לא
הבנתי מה היא רוצה ממני. בהפסקת עשר ניסיתי לתפוס את נטע
שהייתה אמורה רק לחזור מהבית. בכיתה המקבילה מצאתי אותה מעתיקה
את שיעורי-הבית מחברה.
"התגעגעתי," אמרתי לה.
"גם אני." אמרה. ועשתה לי תנועות עם הידיים לא להפריע לה
להעתיק.
ראיתי שהיא עסוקה אז אמרתי שנתראה יותר מאוחר. אני בן-זונה אם
לא התחשק לי סיגריה, אבל אסור פה לעשן. סחבתי את עצמי לקיוסק
שהפך מן שלוחה של הצרכנייה. קניתי שם באגט עם נקניק והרבה
חריף. איחרתי לשיעור ואמרתי למורה שהייתי באמצע הבאגט. היא
שלחה אותי להירשם על איחור במזכירות. נבלות כולם.

בהפסקה של ארוחת הצהריים לא הלכתי לנטע כדי לתת לה קצת ספייס.
אבל ראיתי אותה אוכלת ומדברת עם החברות שלה בשולחן אחר. אחרי
הלימודים ניסיתי לתפוס אותה, אבל אמרו לי שהלכה לספרייה לעשות
עבודה. יש לה שאיפות, לבחורה. לא ראיתי אותה גם כל אחר-הצהריים
והערב, ובערב היה לי בודד. אז הסתובבתי שוב עם אלימלך. דיברנו
והוא אמר לי "החיים שלנו זה בנות. זה בגנים, לא יעזור." נשאר
לי רק לשתוק.

הלכנו ודיברנו, וככה איך שאנחנו מדברים אנחנו קולטים שתי
דמויות חבוקות מטיילות לפנינו. מיהרנו קצת כדי לקלוט מי אלה
ולהרביץ קטעים. זה היה שרגא, ואיתו הייתה נטע.

"מה אתם עושים?" שאלתי מופתע. נטע שנראתה פתאום נסערת היסתה
אותי ולקחה אותי הצידה. אלימלך נשאר עם שרגא והסתכל עליו במבט
מלא תימהון. "שמע, אני חשבתי..." אמרה. "מה חשבת?!" כמעט
צעקתי. "שקט... שקט... אי-אפשר להגיד את זה עכשיו בעדינות. אני
רוצה שנגמור. אני עם שרגא עכשיו." "את צוחקת עליי? נטע, די, זה
לא מצחיק." "אני לא צוחקת." והיא הלכה ממני אל שרגא ואמרה לו
בוא. "הוא מקפיץ ת'זין שלו כשהוא רואה טלוויזיה!" צעקתי אחריה.
"גם אתה עשית את זה!" צעק בחזרה הנמושה. אני הדם עלה לי לראש.
רצתי אחריו והוא ניסה לברוח, אבל תפסתי אותו והכיתי אותו בפנים
וברקה ואני חשבתי אז ששברתי לו את האף, למרות שבסוף התברר שלא.
נטע צעקה וניסתה להפריד בינינו, אבל אלימלך תפס אותה וכמעט ממש
נאבק עימה. בסוף אחרי שכיסחתי את שרגא כהוגן, שיחרר אלימלך את
נטע והיא רצה לשרגא וליטפה ונישקה אותו כאילו הוא לפחות פצוע
מלחמה. לפתע הרימה אליי מבט שהיה ממש, לא להאמין, מלא דמעות,
ואמרה לי "אתה חרא של בנאדם." אני עמדתי מולה ואמרתי לה "את לא
אהבת אותי אפילו דקה בזמן שהיינו יחד. את שברת לי את הלב."
"הלוואי שיישרף הלב הזה שלך!" צעקה. "השתגעת על כל הראש!"
צרחתי. "איתו?!" אבל אלימלך כבר לקח אותי הצידה.
"תירגע," אמר לי. "רק תירגע." והיא צעקה "אני אזדיין עם קבצן
ברחוב, רק לא איתך." ואני אמרתי לה "מותק, אני הזדיינתי עם
בראד פיט."
נטע הסתכלה עלי המומה ולא מבינה ואלימלך פרץ בצחוק רועם עד לב
השמיים.

2000