צפריר גדרון / ללבך בדפיקתו המתונה |
את שרה.
שותק ומאזין;
לקול נשימתך
לרחש חלצתך הנמתחת
עת חזך מתרומם,
לשריקת נשיפתך
בין סדקי שפתיך היבשות,
ללבך בדפיקתו המתונה.
לא אשורר לך
לא אקרא שירים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|