ביום הרת עולם, הורתי
ניתקה בנשיכה חייתית
את חבל הטבור
ומסרני עזוב בדרכי אליה.
"ילד מגעיל", היא אמרה.
הרבה דברים היו חשובים:
שאבוא לחג,
שלא אאחר,
שלא אלחיץ.
ישבנו לשולחן.
שתקתי ועיני זגגו.
מררתי בחזרת את דמי הנשחט.
התפוח נתקע בגרוני
כמו רימון נשאר הכתם
בל יטהר
רק הדבש שטף את הכל
מעורר שאט נפש ובחילה
זר, דבק ומסתיר
עסיס אמיתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.