אנשים תקועים עיניהם נישאות אל העתיד, אך כפות רגליהם מפתחות
נמקים. בשלב מסויים, משהפסיקו לנסות לשלוח ידיהם לנקודה רחוקה
יותר, להחזיק בה וליפול שוב, הם מבינים. הם מבינים שנתקעו,
והאופציות אינן אופציות, כי כל אפשרות מובילה פתאום, במין לופ
פטאלי, לחוסר באפשרויות.
אנשים תקועים נתקפים חוסר שינה, ובנדודיהם עולות תמונות תכולות
של מחר, מחר שיהיה טוב יותר מהיום, רעיונות אופטימיים שלא
נכתבו להם. הם קמים עייפים והכל נעלם, חוזרים שוב לאותה שגרה
לא שגרה, כאילו שכחו לשנות, בכל פעם מחדש.
ואולי עם היכולת לסכם תבוא היכולת לשנות,
אולי יבוא מישהו ויכפה עליי את השינוי המיוחל,
ואולי סתם אהיה עכשיו, קצת יותר חכמה. |
