אני מפריח טבעות עשן
חולם על סלסולן
המתרחק
על צלילי זהבן
שנפגשים זה עם זה
ועולים עמי
השמימה
יודע שזו הסיגריה האחרונה.

אני רואה יד מלאך
אוחזת בחבל
אשר נועד להוריד
את המסך
עוד טבעת עשן
עוד שאיפה של
חיים
לבסוף ערפילי הפיח יתפוגגו.

"אתה מעשן כמו היתה זו
הסיגריה האחרונה"
כך היא אמרה
בטרם חלפו כמה רגעי
אפר
שהתאבקו לעשרים שנה.
אני עדיין מעשן את
הסיגריה האחרונה.

אסור לעשן בבית עלמין
אין שם
אף לא פינת עישון
"העישון הורג"
כך כתוב על מצבתם של
הלא מעשנים.
ואני
רק רציתי  ללוות  את המת
לצאת אל המרחב
המעשן.

בסיפור הזה
מותר לעשן
בתוככי אולם תיאטרון
בין מילה ומשפט
אפשר
לזרות אפר על
קרשי במה
מוטב שלא להיות
משתתף
לא לספור
בדלי סיגריות.

אני אקבל
את מנת הניקוטין שלי
בטרם ארד אל המעבורת
לפני עלות המסך
אשאף אותה עד תומה
לקול צלצול אחרון של
פעמון בדקת סיום
המחזה.