"אני חושב שאגזור אותם" כך אמרת לי כמעט בהיסח הדעת.
ואני בתפקיד הלא נקשרת, הלא מתרגשת, רק חייכתי קלושות.
"זה חופר לי" הוספת בסלנג המטופש שלך, דבר שגרם לי להעביר
אצבעותיי ביניהם שוב.
אולי פחדתי לומר את האמת, אולי אם אגיד בקול משהו ידבק
לנפשי...
אבל האמת היא שהם חלק בלתי נפרד מהקסם ולא הייתי מדמיינת אותך
בלעדיהם, מן שובבות שמהולה בפיזור, כוונה ולא כוונה. הם
שנופלים כך על צד העין ולא ידוע מי מעצים את מי.
אז אולי תגזור וקסמם יתפוגג ביחד עם מה שיצרו אצלי.