כיתתי את רגלי בשבילי עפר מיוגעים
נוודים קשי יום הותירו בהם
תביעות כף רגל נוטרות טינה
וחולות הישימון סימאו את עיני
התרות למרחקים

הבטתי אנה ואנה
במשקפת מעורפלת מהבל פה נואש
ולא מצאתיך
וקראתי "אייכה"
והסכית ליבי
עת דממה זעקה אליו מכל עבר

והנה
הגחת במפגיע
נזר לראשה של האהבה
סולם מז'ור במנגינת לב נוגה
הבזק של רוך בשמי מתכת חשוכים
ארגמן על לחייה החיוורות של הציפייה

קבל את אהבתי
הצרורה בלב
שעולה על גדותיו
את אהבתי
שאינה יודעת שובע
שהמתינה לך, דרוכה
וכעת
היא שלך