|
כיתתי את רגלי בשבילי עפר מיוגעים
נוודים קשי יום הותירו בהם
תביעות כף רגל נוטרות טינה
וחולות הישימון סימאו את עיני
התרות למרחקים
הבטתי אנה ואנה
במשקפת מעורפלת מהבל פה נואש
ולא מצאתיך
וקראתי "אייכה"
והסכית ליבי
עת דממה זעקה אליו מכל עבר
והנה
הגחת במפגיע
נזר לראשה של האהבה
סולם מז'ור במנגינת לב נוגה
הבזק של רוך בשמי מתכת חשוכים
ארגמן על לחייה החיוורות של הציפייה
קבל את אהבתי
הצרורה בלב
שעולה על גדותיו
את אהבתי
שאינה יודעת שובע
שהמתינה לך, דרוכה
וכעת
היא שלך |
|
|
דבר טוב קרה
בהתרסקות המטוס
הרוסי לים
השחור,
לפחות לא יהיה
כאב ראש לחברה
קדישה...
'כן לקבור, לא
לקבור, ליד
הגדר, מתחת
לסדין, ליד עץ'
שקועים בים בלי
הצרות, קבר אחים
בשיתוף
פלנגטונים או
איך שלא קוראים
להם...
רוסים לך ת'זכור
שמות.
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, לובובניק
שלא מתבייש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.