העננים שטו בשמיים, יחפים ורעננים עד היכן שהעין מגעת. כל היום
כולו ירד גשם ועכשיו החליט להפסיק. אבל הייתה רוח, רוח חזקה,
שדחפה ודחפה את העננים כל הזמן לתוך הפרצוף שלי. ככה בענווה
התחשק לי סיגריה. ככה בענווה הייתי מרים בדל סיגריה מהאדמה
בשביל לעשן. ככה אם הייתי רואה את זו שזרקה את הסיגריה, והייתי
מעשן היישר משפתיה. ככה. אבל אני, חברים, לא נמצא במקום בו
מותר לעשן. איפה הוא, אתם שואלים. טוב, זה דומה לכלא, אבל זה
לא בדיוק. זה כפר הנוער בן-שמן בשנות ה90' המוקדמות, ובמדיי
סוהרים עם אלות בידיהם מסתובבים פה סוהרים, כלומר מדריכים, ככה
קוראים להם פה. (ידעתם שאין חימום ומיזוג? קטסטרופה.) אני, אני
במדיי האסירים. אני חניך בכיתה י"א או י"ב, (אני לא זוכר,)
ולפני רבע שעה בערך נאלצתי לבלוע מרצוני כדור נגד דיכאון.
עכשיו אני מסוממממם... מה? אבל לא מספיק. נתנו לנו מבחנים. אני
לא מאמין שנתנו לנו מבחנים, כאילו אנחנו בבי"ס... רגע, אנחנו
באמת בבי"ס! איזה דפק, איזה גועל. טוב, אמרתי נהיה אסיר טוב
וניסיתי ללמוד. למדתי, למדתי, למדתי... התעלפתי. אז לקחתי את
הזין שלי ושמתי אותו. לא רוצה בגרות! מה תעשו לי? אני פיטר-פן,
אנשים! אתם לא יודעים שאני פיטר-פן? למה אתם לא יודעים... זה
מעציב אותי. לא נורא, סולח. יש לי חברה, אתם יודעים. חברה
חברית ביותר. קוראים אותה נטע, ואותה אני נוטע, ובה אני נוטע,
את הזין שלי... סתם שיר קטן שחיברתי. מוצא חן בעיניכם? גם
בעיניי לא. האמת שבא לי לנטוע היום. אבל אני לא מוצא אותה
בשומקום! אולי היא במועדון? רוצים לבוא איתי למועדון? תעשו
ריקוד. תעשו. עצלנים, הנה אני ייעשה. ועכשיו בצעדיי ריקוד
למועדון. מה אתם ככה בהלם, מה ציפיתם? זה כפר, אין פה אורות
צבעוניים, ומוסיקה, ואלכוהול. לא ולא ו-. מה יש? אתם רואים במו
עיניכם! את הטלוויזיה, כן... השולחנות... אלה. והכיסאות! בו!
כןןןן, באמת מפחיד... הוווווו... תכירו את שרגא. שרגא, אהלן
שרגא. תגיד לקוראים יפה שלום! יופי, אתה מוכשר. אל תתפלאו, הוא
תמיד מקפיץ את הזין שלו מול הטלוויזיה. אני אומר לו "מה יש לך,
שרגא?" והוא מצביע על הטלוויזיה ואומר "תראה איזו חתיכה. הייתי
אוכל אותה, וטועם אותה, וטוחן אותה, ובולע אותה, ו- גרררר...."
עזבו, הוא אהבל. אולי גם אני אקפיץ את הזין? בואו נקפיץ את
הזין יחדיו, הופה, הופה. אהבלה קרנינה...

אה, קחו סיגריה. כמה שיותר מזיק, יותר טוב. הייתי עם אלימלך
עכשיו, עישנו. היינו צריכים ללכת ל-פרות, לחבילות השעורה,
לסוכת הטרקטורים. היינו צריכים להפליג ליפן בשביל להדליק
סיגריה, שלא יראו אותנו הסוהרים. הסתכלנו על העשן, ועל החיים,
וראינו ששניהם סתם. אז דיברנו הרבה על סתם. סתם ככה שחבל יהיה
להתרגל לסיגריות, כי אז לא יהיה הווווו. ושהוא זיין את מישל
פייפר, ואני את ג'וליה רוברטס, והוא את נב קמבל, ואני את קייטי
הולמס, והוא את ריצ'ארד גיר. אז הלכתי וזיינתי את בראד פיט. אם
זה היה קורה היום, הייתי מזיין את אנג'לינה ג'ולי. אבל אולי
שכחתם, זה שנות התשעים. הוא אמר שהוא לא יתחתן לעולם, ולא יביא
ילדים לעולם, וגם לא יהיה זקן. "בגלל זה אני מעשן, סחבק." הוא
אמר. סחבק זה אני. "ככה תראה אותי מת צעיר... הו, חרא!" כן, זה
קרה. פרה אחת חרבנה, והחרא שלה כמעט השפריץ עלינו. בגלל זה
הניחוח. בסוף הוא אמר משעמם, וחבל שלא נולד בקרבות העזים בין
היהודים לערבים.
"הייתי עושה טררררר."
"טררררר?"
"כן, אתה יודע, צרורות."

חזרנו לקבוצה נהיה קר ירד קצת גשם והוא הלך לחפש זיון ואני
נכנסתי לחדר לראות את הפוסטר הזה שלי שתלוי על הקיר בו יש
בחורה עם הגב למצלמה והיא עירומה בקושי מצליחה לכסות את עצמה
וכל התחת שלה בחוץ כמו שאני אוהב תחתים וגם הסוהרים אוהבים
תחתים ואל תערכו לי את הפסקה הזאת עורכים.
תודה.

יום אחרי זה העירה אותי אם-הבית "למה ישנת עם בגדים" הסוהרת.
זה היה מצחיק, אז צחקתי, איך כל בוקר היא מכריזה את שמה
האמצעי. היא העירה גם את אשר, שהוא חבר שלי לחדר. אני הסתכלתי
ונהיה לי בוווו כזה בראש. גם לאשר היה בוווו והוא התעלף.

בין שמונה לעשר הייתי בדיכאון. אתם מבינים... יש לנו מורה
לכימיה, שעתיים כימיה! שלובשת מפות שולחן בתור צעיפים, וגם
כותבת כל מיני אותיות בלעז' ומותחת ביניהם קווים. אני מסדר את
הזין במכנס ורואה מלא קורי-עכביש ובהם עכבישים כאלה A וכאלה G
וכאלה K. אז אמרתי לה נתראה יותר מאוחר וניסיתי לתפוס את נטע
כדי לנטוע, ובכיתה שלה מצאתי אותה מעתיקה שיעורי-בית. אמרתי לה
שהתגעגעתי, והיא אמרה שגם היא, ועשתה לי "תנועת גירוש" עם
הידיים.
"אה, טוב... את עסוקה... נתראה אחרי זה."
ככה בענווה התחשק לי סיגריה, והייתי שואף את העשן ישר מבין
השפתיים של זו שזרקה את הסיגריה על האספלט וזרקה בי מבט מבודח.
היא הייתה יפה, ברמות!

(יש לי פה שכן מג'נון, חברים שלי. ככה בזמן שאני כותב לכם את
מעלליי בארץ הסוהרים בשנות ה90', הוא כיבה לי את השאלטר. אבל
אני לא אכנע! לעולם לא! ואמשיך לכתוב לכם למרות שקן-הקוקייה פה
ממש לידי. מה עשיתי? כיביתי לו גם ת'שאלטר, והשארתי אור דלוק
בחוץ כדי שיפחד לצאת. אבל לא אבד הרבה, רק כמה שורות. כי אני
חכם ממנו, חכם בשבילכם.)

אם נחזור, אז הלכתי לקיוסק, וקניתי באגט עם נקניק וחריף. למה
בגלל זה איחרתי לשיעור, והיא שלחה אותי להירשם במזכירות על
איחור... אלוהים, כמה שזה נשמע מעורר רחמים היום. אחרי זה
ניסיתי לתפוס את נטע שוב, כי כבר לא יכולתי, הייתי חייב לנטוע!
אבל נטע הלכה לנטוע עם ילד אחר. בערב הסתובבתי עם אלימלך...

אנחנו מדברים ורואים שתי דמויות מתמזמזות. "בוא נרביץ קטעים,"
אמר אלימלך, והלכנו וראינו את שרגא ונטע.
רצתי אחריו ותפסתי אותו והוצאתי לו את העיניים ושפכתי לו את
הדם והאכלתי אותו בלב שלו.
"ככה ייעשה לאיש שמנסה לזיין את נטע שלי!" הכרזתי בנאום
הניצחון.
"אתה חרא של בנאדם..." היא בכתה. "אני אתן לסדאם חוסיין לזיין
אותי ולא לך, יא חתיכת..."
"תירגע," אמר לי, "רק תירגע."
"אני נטעתי את בראד פיט!"
נטע הסתכלה עליי המומה ולא מבינה, ואלימלך פרץ בצחוק רועם עד
לב השמיים.

2000
2009