בואי אליי שד מלאכית גיהינום
ותשפכי את הרוח לתוך הרחוב שלי
תצבעי את המדרכות במשיחות כחולות עמוקות
כמו ערב אחרי שקיעה
אל תתני לי למות בתוך החשכה
הפכי אותה ליפה
תשפכי לי דליים של נשמה מהשמיים
תני לי את הצל של שלמה ארצי
ומעט פראות לדלל הכול בתוך עשן כחול
והמילים, כמה שהן בודדות
תלויות מיותמות על המדפים
כל לילה אם תתני לי אכתוב לך שיר
את נתת לי את מקדשי
הרעב שלי שלך הוא
היי איתי

עייף, מובס
הולך אל עיניה כדי למצוא משהו לישון בו
הלכתי, חזרתי
ישנתי עשרים שעות של בלגן בתוך הראש
הוא לא מרחם לי
וכולן יודעות הכול
את התאוות והבגידות, העקרונות
את הכעס והחשבונות
והלילה שוב יושב כבד בתוך העצמות הזקנות
הם לא נותנים לי, אני לא נותן
את השקט לו קיוויתי עוד מיום בו נולדתי
אז אני הולך אל עיניה
מקווה למצוא את הים שראיתי
היא זזה, היא מסתבכת
הוא אוהב, היא אוהבת
היא שונאת, הוא שונא
מראים לה עורף, מגישים חשבונות חיים
ובעיניה אין דבר
לא מה שזכרתי
דבק וזיעה צונחים ממצחה לתוך העיניים שעדיין לא מוצאות מנוחה
אכלתי, שתיתי
חיכיתי
ביקשתי, חיפשתי
אבל בעיניה אין דבר

טמטום צונח זולג כמו מים כבדים מהקירות
איפה היד העוזרת
איפה היד המנחמת
אני גבוה מאוד
נמוך בשביל לראות שלוליות
הלב כמו עופרת
בואי, בואי אליי
אל תראי פניי
חייכי אליי
תגידי לי שהקשת לא נגמרת

מי זה דופק על דלתי
ומניע את תחושתי
מכאן לשם
מסקנות, מסקנות
סוחבות אותי אחורה
אני יישן
ותפארת המדבר
במחול החרבות המצלצלות
שוברות אותי על כס מלוכת מלחמה
סבון כחול
והרבה מזומנים, חומדים
דקירה לתוך העין, מתחת לגלגל
ומלוכת המלחמות מאבדת שליטה
אני יוצא עם שק של מזומנים ירוקים
אל הדרך שלי
עמוס בחטאים ומלא שקרים
פניי מועדות לא לכאן, לא לשם
והם עדיין מניעים אותי
בחטאיי העבר ומחיר האלכוהול

בחוץ משתוללת רוח-פרצים
של חיות-פרא ומוצצי-דם
גופי החלש הפגיע
גופי החיוור הקודר
עיניי קהות, לא רואה למרחקים
רואה בקושי את החדר הסמוך
מי ייקרא בשמי ואני לא אשמע
יבוא ביד קפוצה
בעוקץ דבורה, בצביטת סרטן
לנקז את לבי

ביתי הוא מבצרי
לא אצא מכאן
חברים הם קירות
אוקיר ואכבד אותם
ברכה זו דלת נעולה
טלפון מצלצל מרעיד אותי

לא ייכנס, לא ייצא
בלבנים אחסום עולמי.