אני אוהב לשנוא אותך,
אוהב לשכוח אותך,
אויב לנשימות שבך,
יקירתי.

ערב לחלומות שלך,
נאכל קנאה מהמבטים שלך,
חי מהאמת שלך,
קוץ שוטה לגחמות שלך.

מתחת לערימות לבנות,
גילינו פנים,
פנים שנכבשו, פנים שעובדו,
פן שלך ופן שלי, בין הסדינים.
ועכשיו אני חופשי להביט בך,
לשטוף את שתיקותייך,
לרוקן מחשבותייך.
ארוץ מכוסה בסדינים שמכסים
עולמות נידחים, חלקים מתים.

מנצח על דמעותייך,
מקפל את נשיקותייך,
במטרה לשלוח הרחק מעבר לים.
חי עם האמת שלך, גם אני כבול לאשפה.

ואני אולי גם אמות,
אך לא חייתי.
חסרה הנקמה שלך בי,
הצעקה שלך בי,
עייפתי לרצות את החסר.

ארוכות הדרכים שסללנו,
כיסינו אותן בסדינים לבנים,
להשאיר טביעת עין לכל המאחרים,
לכל אלו שלא עלו על דרך הלבנים הצהובות.


3.6.08