זהו סיפור דמי פריוני.
מטרתי הינה לשרוש מהעוקר את הקונספט ששיכול פיגרי הינו מושג
קורקטלי אינפולקט.
הרשו לי להודיע לכם במעוד עודד, כי ברשותי ספר ימין עותיק אותו
קראתי השוב ולוך וממנו למדתי לעשות כשפי מעשים. אז זהרו
הוארתם.

הכל התחיל ביסדר הביתסופי כשעליתי לכיתה א. מיד רשמו אותי
לטיפלה הכיתותית עם כל שאר היצורים, אלו היו שש שנים של עום
וסדמורה. כל יום ילד אחר נשלח לנמרוץ הטיפל.
לפעמים זה היה בגלל שמישהו ריגל את העקם, נגג מהפל, נכבש בדריס
או סתם איגרף קיבול מטמטום מבוריין.

היום אני חלוטיני לנורמלין. אני קם כל יום ואומר לאמא טובר
בוק. אוכל קישה ביצה ויוצא לעבודה בקף הבתה "ארומה" שם אני
שולח מנוקות עם סמריטרט ושפרצפרוץ. חבר של אבא השיג לי את
העבודה בתנאי שאלך לעצבה לסדנאים. יש לי היסטוריה אלולת שכת של
זעמי התקפה. הרגועי כדרה לא עוזרים לכן התחלתי מילול טיפולי.
מקווה שיעזור.

בתקווה לעבד את הקבלה.
מתשב לחיכייה - אונם כתבוביתבי.
השליש גלול, תשיעה דרה, אב-תליל.