למאיה הקטנה היו את כל המילים הגדולות שעיניה יכלו לבלוע.
היא אף פעם לא הייתה מזילה דמעה
גם אם זה לחץ קצת על העין
הייתה בולעת את גאוותה הקטנה
ומסבירה בכף יד פשוטה
שזה למען הדגיגים אשר שטים
בברכות עינה
היא אהבה להלך בערום
הרוח פורצת מהמרפסת
ומהמרפסת אל שיער הערווה
היא על המיטה
מקשקשת בטוש על בלוק:
"זה קומיקס על החיים, אתה מבין..."
אני מבין היום,
את מה שהיא אז אמרה
למאיה הקטנה לב-פרא
היא כל-כך חזקה שכופפה ברזל
או שברה את יהירותי
בלי כוח
רק מהזמן שחלף כשהייתה מחכה
לי,
לי לא היו לי די מילים בשבילה
האמת האובייקטיבית שלי
תמיד הייתה נגמרת
רגע אחרי שסיימתי
לאמור לה אותה
מאיה, פעם הייתה שלי
-אולי,
ואולי זו בדיוק הסיבה.
ירוקת-עין
שואבת את החיים אל-תוך גופה,
מאיה,
מאיה הקטנה
לאחרונה
תדיר אני תוהה מה איתה.
נדיר לפגוש לב-פרא
נדיר עוד יותר
שהוא יאהב אותך
[2006] |
