לכל אחד יש רגשות אשם
רק אנחנו נושאים אותם
כמו צוערים במצעד
הדגלים מתנפנפים ברוח
אנחנו לא יודעים לאן היא נושבת
אלו החיילים
ששומרים עלינו
שלא נברח לשדות
אבל אנחנו היינו שם
ולא יכולנו לחזור
גם אם היינו מכירים את הדרך
ורגשות האשם
הם תמרורים שמבקשים מאיתנו
לעצור בטרם נמשיך לסגת מעצמנו
נביט מהצד
אל התפילה שנישאת
והיא הולכת לצד השני של האל
שממשיך להמר על כל שטר שבידיו
הגיבורים הם תמיד מגוונים
רק החלשים נשארים אותו דבר
אי אפשר לקטוף את הפרי מהעץ
בלי להרגיש את האדמה  ואז לשקוע בבוץ
רק אנחנו נושאים את רגשות האשם
ואחר כך מוצאים את המחשבות שלנו
מתורגמות לשפה שלא נוכל להבין
מהרגע שהן יצאו מאיתנו
אנחנו לא מחויבים להן
אבל הם עדיין מפעמות בנו
פגשנו מלאכים,
ורקדנו עם השטן
אבל אף אחד בתוכנו, לא היה אלוהים
רק חיפשנו נבואות להגשים
הצדקה לשירים שכתבנו
הסברים לאהבה שנדדה מאיתנו
רגשות אשם כילו אותנו
ורק החיילים שמרו עלינו
שלא נסטה מהקווים
אחרי שהקווים נעלמו, לא ידענו לאן להמשיך
לכולם יש רגשות אשם
רק אנחנו חיים איתם, תמיד