היה לי, פעם, חבר
מלא בסבלנות. אני, איני סבלן.
הייתי מביט בו, בקנאה,
כשהיה מסביר באיטיות, לוכד אוזניים.
גם ביכולתו להקשיב קינאתי, אבל
בעיקר נהניתי ממנה.
היה לי פעם חבר.
לפני כמה שנים, תקעו לו כדור
בראש. בגבול לבנון.
אחרי זה פרצה מלחמה, וארצי
נהפכה לאיי חרבות. כל כמה חודשים,
אני פותח את אחד מאותם ערוצי כפייה
בשמונה, ורואה חדשות. המצב
תמיד מכה לי בפנים. הארץ
עדיין שסועה, עדיין טיפשה.
לפעמים, במקום לקלל את המדינה,
בא לי לצעוק לה
בפנים,
מצבי, לא טוב יותר.
גם לי היה, פעם, חבר.