כזכוכית הנוטה להישבר,
אדם את אדם שובר.
לא היה אדם
במשך שנות חייו,
שדיבר רק אמת.
אדם נולד להכשיל זולתו
עוד מימי ילדותו.
אדם את אדם מפיל,
כטיפות דם הנופלות לאדמה,
טיפה, טיפה.
האדמה מחביאה לעצמה
את ראייתה.
מחברת לעצמה
את צורתה החיוורת
והקרה,
שלא על דעתה.
והשאלה היא :
היכן יודע אדם,
שהוא מכיל בשר ודם
כצלם הזולת ?
חוסר מודעות...
אדם פתאום רועד.
אדמה רועדת בצעקה גדולה יותר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.