אוויר הרים צלול כיין
וריח הפסגות היה משכר
לא ידעתי שבמורדות הרי ירושלים,
הדמעות זורמות יותר מהר.
מהחלון הפתוח, רוח לא קרואה
שולחת זרועות למבוך השיער
מאה ושלושים קילומטר לשעה
דמעותיי נוסעות מעל המותר.
כמה עוד תכאיבי לי, עיר בירה?
מתי יימחקו זכרונותיי ברחובות?
אני בורחת ממך, לא השארת לי ברירה
האי פעם תחזירי את כל החובות?
דמעות זולגות מהר יותר במורדות
נספגות בתחתית, באדמת השפלה
סניף מחתרת של נשמות בודדות
קורצות לי, קוראות לי מתוך האפילה.
ונספגות הדמעות באורות של נתב"ג
נו, יכולתי לדעת שהכל יעבור
אני מחייכת עכשיו, לא בבכי נלעג
במורדות ירושלים - לא אביט עוד לאחור.
[המון זמן לא כתבתי, והתגעגעתי אליכם מאוד!] |
